כל הפוסטים בראשי

לפעמים אני חושב שאנחנו נוכחים הרבה יותר דווקא במרווחים של הבין לבין. בין העייף לחמדן, בין האב לשחקן, בין המודאג

משהו על שותפים לדרך (ובעיקר על שותפות) .קורא אצלי משהו שאני נפגש עם מישהו או מישהי שהחיבור בנינו עושה לי

יש משהו ביצירות מעשי ידי השמאליות שגם אם הן עקומות ומלאות בעיגולי פינות הן עדין שלי ואני עף עליהן

תמונה שהולכת איתי, אגם קטן בברומה המהממת, יושב ובוהה לאין סוף, תחת ממטרים בורמזים. שנים אני בוהה בעצמי ברגע הקפוא