כשאני שומע את זה מסתובב בבטן, מכווץ את הגרון, מעלה דופק, מתקתק על דלתות הבפנים,
אני פשוט כותב. כמו מזמין את החוויה לטפס מעלה, להציץ החוצה, לבדוק אם מתאים לה להופיע, לפגוש את המילים שלה, להתבטא. והיא עדינה כזאת, ביישנית…לא תמיד באה' אבל לפעמים היא באה, גם ביישנים אוהבים להתבטא.
פשוט בדרך כלל יש להם ווליום אחר, אז צריך יותר להקשיב, יש להם גם את הדרך שלהם, את המקום והזמן המדוייקים להם…
ודווקא הם, שהם כבר חשים בטוח מספיק, שהם כבר נאותים,
אח, איזה עושר מתגלה.
פשוט לכתוב
