לפעמים אני חושב שאנחנו נוכחים הרבה יותר דווקא במרווחים של הבין לבין.
בין העייף לחמדן, בין האב לשחקן, בין המודאג לעסקן, בין הגיבור לפחדן.
שם בין כל אלו, מתוך החריצים, נכנס אויר ומזמין להשתהות ולהשתה על שאנחנו כרגע.
מתוך הרגע הזה, נובע לעיתים אוקיינוס שאין לו סוף וכולו אחד ושם אני אוהב לבלות. לומד את רזי גלי הים, את לחשושי פכפוך המים, את עומקי האפשרויות הגלומות ברגע. די מדהים לגלות איך כל עוצמת החוויה מקופלת אל תוך רגע קטן של נשימה.ֿ
